במסגרת הקורס של ד"ר שפיק מסאלחה "פסיכולוגיה התפתחותית של הילד", התבקשנו לערוך כמה ניסויים על ילדים בגילאים שונים בנושא התפתחות קוגנטיבית ומוסרית, בהלימה לתאוריה של ז'אן פיאז'ה, אשר האמין כי ההבנה של הילדים את החוקים המוסריים והמנהגים החברתיים, הנה תוצאה של ההתפתחות הקוגנטיבית בשילוב עם ההתנסות החברתית ( מתוך: סרוף א', קופר ר' ודהארט ג', 2004, "התפתחות הילד טבעה ומהלכה", האוניברסיטה הפתוחה).
בנוסף, התבקשנו לערוך ניסוי נוסף בנושא התפתחות מוסרית ובו עלינו לספר לילד או לאדם בוגר את הדילמה של "הינץ" (אשר תוצג בהמשך) ולהסביר את תשובתו ע"פ התיאוריה של הפסיכולוג לורנס קולבגרג.
בדומה לפיאז'ה, סבר קולברג שהתפתחות מוסרית מתרחשת בשלבים, בהתאם להתפתחות הקוגנטיבית. הוא ביסס את תורתו על מחקר שיטתי, בו הציג לנבדקיו בגילאים שונים סיפור, שבמרכזו עומדת דילמה מוסרית. קולברג התענייו יותר בנימוקיהם של הנבדקים מאשר בהחלטתם. על סמך תשובותיהם הסיק שקיימים 6 שלבים בהתפתחות המוסרית ( סרוף א', 2004).
מהי אם כן הדילמה של היינץ?
"באירופה עמדה אישה על סף מוות , הרופאים חשבו שיש תרופה אחת שיכולה להצילה. התרופה הייתה יקרה לייצור, אבל הרוקח דרש פי 10 מהסכום שעלה לו לייצר אותה. היינץ בעלה של החולה פנה לכל מי שהכיר כדי להלוות את הכסף, אך הצליח לאסוף מחצית ממחיר התרופה. הרוקח סירב להוריד במחיר. היינץ נתקף ייאוש ופרץ לחנותו של הרוקח לגנוב את התרופה למען אשתו".
דילמה זו הוצגה בפני בתי בת ה- 10 שאמרה: " המעשה של היינץ אינו נכון, אסור בשום פנים ואופן לגנוב, מי שגונב צריך לקבל עונש" ובפני אחייניתי בת ה- 20, שצידדה במעשהו של היינץ ללא הסוס בטענה: " ברור שהיה חייב לגנוב את התרופה כדי להציל את אשתו, כל הכבוד"!
מה דעכתם על מעשהו של היינץ? האם ניתן לתת תשובה חד משמעית לכאן או לכאן?
מה חשוב יותר קדושת החיים ( המוסריות) או שמירה על החוק?
קיימת כאן דילמה מוסרית, מצב של התנגשות בין ערכים שונים ועל האדם לבצע את ההכרעה המוסרית ביותר ע"י בחירת הפתרון המועדף עליו בין שתי עמדות ערכיות, אשר כל אחת מקובלת ע"פ אמות המידה המוסריות של החברה ולכן ההכרעה קשה יותר ומצריכה יכולת חשיבה מורכבת. בחירת הפתרון המועדף מושפע מעולם הערכים וניסיון החיים של האדם העומד מול הדילמה.
אנו חווים ושומעים על דילמות מוסריות מידי יומיום, לדוגמא: האם אנו יכולים להתערב במעשי הבריאה? המתת חסד מותר או אסור? האם מותר לערוך מחקר בבעלי חיים ובני אדם בריאים כאשר הדבר עלול לסכן אותם?
אני שואלת : "האם אנו צריכים לפעול ע"פ החוק גם במצבים הנוגדים את הערכים והמוסר שלנו ולהיפך"?
מי מוסמך ורשאי לתת תשובה על כך?
ברצוני לשתף אתכם בכתבה העוסקת בדילמה מוסרית של תאומות סיאמיות, תאומות שנולדו ולהן לב אחד. אם יניחו להן להתפתח ללא התערבות ימותו שתיהן. אם ינתחו אותן וישאירו את הלב לאחת מהן השנייה תמות , מה לעשות?
מצ"ב קישור לכתבה:
http://www.daat.ac.il/daat/refua/teumut-4.htm
יום שבת, 31 ביולי 2010
יום שלישי, 27 ביולי 2010
חוויות מהשטח....
לפני כמה ימים ביליתי עם משפחתי בשגרירות האמריקאית. בעודי עומדת וממתינה בתוך התור הארוך וההומה אנשים , מודיע המאבטח:" כל מי שיש לו מכשיר סלולארי בבקשה ללכת ולאחסנו במשרד מעבר לכביש". תוך שניות ספורות החלה מהומה, כאילו המאבטח הודיע בשורת איוב " מה פתאום, אנחנו צריכים את הפלאפון". לרגע לא הבנתי על מה המהומה, מה קרה לאנשים, בסה"כ טלפון, איזו היסטריה".
לבסוף תורנו הגיע ודרכינו היו צריכות להפרד, בעלי פנה לעבר תור אחד ואני פניתי לתור אחר וקבענו היכן נפגש בסוף התהליך. לאחר המתנה מרובה הגיע תורי ואני נשאלת ע"י הפקיד :
" היכן בעלך אנו צריכים אותו"?.
לא להאמין, אבל פתאום אחזה בי תחושת בהלה, תסכול, חוסר אונים ולחץ נוראי. מה אני עושה, איך אני יוצרת עמו קשר? אין לי מושג היכן הוא נמצא? למה אין לי מכשיר סלולארי?.
רק לפני דקות ספורות אמרתי לעצמי מה ההיסטריה ללא מכשיר סלולארי והנה אני חווה בעצמי את תחושת התסכול. אני תוהה האם גם אני פיתחתי תלות במכשיר הקטן שגורם לי להרגיש לפתע חסרת אונים?
לפני עידן הסלולאריים העולם הסתדר די מצוין, זוכרים? מתקשרים דרך בזק, מגיעים הביתה מחכה רשימת הודעות מי חפש אותנו...
כיום, קיימת תופעה רחבה כלל עולמית של התמכרות למכשיר הסלולארי, אשר השתלט על חיינו כמעט בכל תחום אפשרי, למרות השיחות היקרות, החשבונות הנפוחים שמקבלים, הפחד מקרינה וממחלות ועוד.
המכשיר הנייד הפך ממכשיר שנועד לשפר את איכות חיינו, למכשיר שבלעדיו חיינו אינם חיים.
ישנם אנשים החשים אבודים כאשר טכנולוגיה מסוג זה, הגורמת לתחושת אושר , בטחון והורדת חרדה לא עומדת לרשותינו.
בעבר מכשיר הסלולאר שימש אמצעי לקבלת שיחות, כיום הוא מהווה כלי טכנולוגי המאפשר יצירת קשר חברתי והתלות במכשיר הולכת וגדלה.
רבים לא מסוגלים להתנתק מהמכשיר ליותר משעות ספורות, נסו זאת... חלק נכבד מחייהם מנוהל דרך הסלולארי.
אנחנו דואגים להניחו על השולחן, חלילה אם יעלם מעיננו, מרימים אותו מידי פעם לבדוק אם חלילה וחס לא פיספסנו שיחה או הודעת SMS מוכר לכם? האם קיימת כאן תופעה של התמכרות, פיתוח תלות במכשיר הנייד?
איך מכשיר כ"כ קטן שינה באופן דראסטי את חיינו? האם אנו יכולים לוותר על מכשיר הסלולאר ולנטרל אותו מחיינו?
אנו נמצאים בעיצומה של מהפיכה טכנולוגית עתירת המצאות והתפתחויות מהירות, שהופכות במהירה לחלק אינטגרלי משגרת חיינו. הידע האנושי מפתח את הטכנולוגיה אשר השפעתה על תחומי החיים הרבים מהירה ומשמעותית ובאופן טבעי קיימת סקרנות ורצון אצל אנשים להכיר ולהתנסות בדברים חדשים ומגוונים.
מכשיר הסלולאר הפך להיות במרוצת השנים לחלק אינטגרלי משגרת חיי. אני יכולה לחיות בלעדיו אך מעדיפה להיות עמו במצבים מסוימים, כדוגמת החוויה ששיתפתי אתכם בתחילת הפוסט, של תחושת תסכול וצורך במכשיר שמשפר את איכות חיינו ועושה אותם נוחים ובטוחים יותר.
לסיום, ברצוני לשתף אתכם בסרטון הומוריסטי של ה"קומדי סטור" בנושא "התמכרות לפלאפונים".
צפייה מהנה
להתראות
לבסוף תורנו הגיע ודרכינו היו צריכות להפרד, בעלי פנה לעבר תור אחד ואני פניתי לתור אחר וקבענו היכן נפגש בסוף התהליך. לאחר המתנה מרובה הגיע תורי ואני נשאלת ע"י הפקיד :
" היכן בעלך אנו צריכים אותו"?.
לא להאמין, אבל פתאום אחזה בי תחושת בהלה, תסכול, חוסר אונים ולחץ נוראי. מה אני עושה, איך אני יוצרת עמו קשר? אין לי מושג היכן הוא נמצא? למה אין לי מכשיר סלולארי?.
רק לפני דקות ספורות אמרתי לעצמי מה ההיסטריה ללא מכשיר סלולארי והנה אני חווה בעצמי את תחושת התסכול. אני תוהה האם גם אני פיתחתי תלות במכשיר הקטן שגורם לי להרגיש לפתע חסרת אונים?
לפני עידן הסלולאריים העולם הסתדר די מצוין, זוכרים? מתקשרים דרך בזק, מגיעים הביתה מחכה רשימת הודעות מי חפש אותנו...
כיום, קיימת תופעה רחבה כלל עולמית של התמכרות למכשיר הסלולארי, אשר השתלט על חיינו כמעט בכל תחום אפשרי, למרות השיחות היקרות, החשבונות הנפוחים שמקבלים, הפחד מקרינה וממחלות ועוד.
המכשיר הנייד הפך ממכשיר שנועד לשפר את איכות חיינו, למכשיר שבלעדיו חיינו אינם חיים.
ישנם אנשים החשים אבודים כאשר טכנולוגיה מסוג זה, הגורמת לתחושת אושר , בטחון והורדת חרדה לא עומדת לרשותינו.
בעבר מכשיר הסלולאר שימש אמצעי לקבלת שיחות, כיום הוא מהווה כלי טכנולוגי המאפשר יצירת קשר חברתי והתלות במכשיר הולכת וגדלה.
רבים לא מסוגלים להתנתק מהמכשיר ליותר משעות ספורות, נסו זאת... חלק נכבד מחייהם מנוהל דרך הסלולארי.
אנחנו דואגים להניחו על השולחן, חלילה אם יעלם מעיננו, מרימים אותו מידי פעם לבדוק אם חלילה וחס לא פיספסנו שיחה או הודעת SMS מוכר לכם? האם קיימת כאן תופעה של התמכרות, פיתוח תלות במכשיר הנייד?
איך מכשיר כ"כ קטן שינה באופן דראסטי את חיינו? האם אנו יכולים לוותר על מכשיר הסלולאר ולנטרל אותו מחיינו?
אנו נמצאים בעיצומה של מהפיכה טכנולוגית עתירת המצאות והתפתחויות מהירות, שהופכות במהירה לחלק אינטגרלי משגרת חיינו. הידע האנושי מפתח את הטכנולוגיה אשר השפעתה על תחומי החיים הרבים מהירה ומשמעותית ובאופן טבעי קיימת סקרנות ורצון אצל אנשים להכיר ולהתנסות בדברים חדשים ומגוונים.
מכשיר הסלולאר הפך להיות במרוצת השנים לחלק אינטגרלי משגרת חיי. אני יכולה לחיות בלעדיו אך מעדיפה להיות עמו במצבים מסוימים, כדוגמת החוויה ששיתפתי אתכם בתחילת הפוסט, של תחושת תסכול וצורך במכשיר שמשפר את איכות חיינו ועושה אותם נוחים ובטוחים יותר.
לסיום, ברצוני לשתף אתכם בסרטון הומוריסטי של ה"קומדי סטור" בנושא "התמכרות לפלאפונים".
צפייה מהנה
להתראות
יום שבת, 17 ביולי 2010
למידה בעידן הטכנולוגי
אנו נמצאים בעידן של פרדיגמה חינוכית חדשה, הדוגלת בהתפתחותו של לומד אוטונומי, בסביבת למידה פעילה והתנסותית המשלבת בתוכה אמצעים טכנולוגיים.
באחד הפוסטים הקודמים, שיתפתי אתכם במטלה שהתבקשנו לעשות בסביבת ויקי.
בפוסט זה אני רוצה להתייחס ספציפית לאותה מטלה ולהגיב לשאלתה של נעמי פורת: " איך היו התחושות לעבוד בסביבת ויקי"?.
להזכירכם, מטרת המטלה הייתה הבניית תוצר משותף ( סכום מאמר) באמצעות סביבה טכנולוגית- ויקי.
בתחילת המטלה עשינו חלוקת עבודה, כאשר כל אחד מחברי הקבוצה היה צריך לכתוב על נושא מסויים.
אכן, לכל חברי הקבוצה ללא יוצא מן הכלל, הייתה תרומה ייחודית ומשמעותית, אחריות אישית ומחויבות בדרך להשגת מטרה קבוצתית משותפת של התוצר השיתופי. ראייה לכך במשוב שקבלנו ע"י חלק מחברינו ללימודים.
דבר נוסף, לאורך כל התהליך הרגשתי תחושה לא נעימה וצורך להזהר לא למחוק דברים של האחר.
אני שואלת האם הייתה כאן מבחינתי למידה שיתופית?
מלבד דף השיחה שערכנו בינינו בתחילת העבודה, בסה"כ תהליך העבודה היה די אינדיוידואלי.
מאפייני למידה שיתופית היה לוקה בחסר במהלך תהליך זה. לא הייתה אינטראקציה ותקשורת משמעותית בין חברי הקבוצה.
נכנסתי לסביבת הויקי, הוספתי מידי פעם את חלקי למטלה זו ובזה התהליך נגמר.
לדעתי, יצירת למידה משמעותית, כדאי שתכלול גם מפגש פנים מול פנים לצורך אינטראקציה, ע"י סעור מוחות, רפלקציה והפרייה הדדית, ליצרת תוצר שיתופי המבוסס על הדעות השונות.
אני חושבת שאם הייתי צריכה לעשות את סוג המטלה הספציפית שעליה עבדנו, בסגנון למידה אחר,
הייתי יותר נתרמת מהשיתופיות והלמידה הייתה יותר משמעותית בעיני.
סביבה מתוקשבת לא תחליף את הקשר האנושי, צריך להיות שילוב בין השניים.
לסיכום, זוהי התנסותי הראשונה בסביבת ויקי ואולי בעתיד אגיב בצורה אחרת לגבי מטלות שונות...
לקינוח, ברצוני לשתף אתכם בסרטון המציג, למידה שיתופית משולבת טכנולוגיה של תלמידי בי"ס "משה שרת" בת"א, בשילוב חברת "קומברס".
להתראות .
באחד הפוסטים הקודמים, שיתפתי אתכם במטלה שהתבקשנו לעשות בסביבת ויקי.
בפוסט זה אני רוצה להתייחס ספציפית לאותה מטלה ולהגיב לשאלתה של נעמי פורת: " איך היו התחושות לעבוד בסביבת ויקי"?.
להזכירכם, מטרת המטלה הייתה הבניית תוצר משותף ( סכום מאמר) באמצעות סביבה טכנולוגית- ויקי.
בתחילת המטלה עשינו חלוקת עבודה, כאשר כל אחד מחברי הקבוצה היה צריך לכתוב על נושא מסויים.
אכן, לכל חברי הקבוצה ללא יוצא מן הכלל, הייתה תרומה ייחודית ומשמעותית, אחריות אישית ומחויבות בדרך להשגת מטרה קבוצתית משותפת של התוצר השיתופי. ראייה לכך במשוב שקבלנו ע"י חלק מחברינו ללימודים.
דבר נוסף, לאורך כל התהליך הרגשתי תחושה לא נעימה וצורך להזהר לא למחוק דברים של האחר.
אני שואלת האם הייתה כאן מבחינתי למידה שיתופית?
מלבד דף השיחה שערכנו בינינו בתחילת העבודה, בסה"כ תהליך העבודה היה די אינדיוידואלי.
מאפייני למידה שיתופית היה לוקה בחסר במהלך תהליך זה. לא הייתה אינטראקציה ותקשורת משמעותית בין חברי הקבוצה.
נכנסתי לסביבת הויקי, הוספתי מידי פעם את חלקי למטלה זו ובזה התהליך נגמר.
לדעתי, יצירת למידה משמעותית, כדאי שתכלול גם מפגש פנים מול פנים לצורך אינטראקציה, ע"י סעור מוחות, רפלקציה והפרייה הדדית, ליצרת תוצר שיתופי המבוסס על הדעות השונות.
אני חושבת שאם הייתי צריכה לעשות את סוג המטלה הספציפית שעליה עבדנו, בסגנון למידה אחר,
הייתי יותר נתרמת מהשיתופיות והלמידה הייתה יותר משמעותית בעיני.
סביבה מתוקשבת לא תחליף את הקשר האנושי, צריך להיות שילוב בין השניים.
לסיכום, זוהי התנסותי הראשונה בסביבת ויקי ואולי בעתיד אגיב בצורה אחרת לגבי מטלות שונות...
לקינוח, ברצוני לשתף אתכם בסרטון המציג, למידה שיתופית משולבת טכנולוגיה של תלמידי בי"ס "משה שרת" בת"א, בשילוב חברת "קומברס".
להתראות .
יום ראשון, 11 ביולי 2010
יעד טכנולוגי....
שלום וברכה,
אני נמצאת במהלכו של סמסטר ג' וסוף סוף הצבתי לעצמי יעד, ללמוד את תוכנת ONENOTE.
אתם בטח שואלים על מה אני מדברת? אז המצב הוא כזה...
אני כידוע לומדת במגמת "תקשוב ולמידה" ולאחר זמן רב גם אני הצטיידתי בצעצוע הקטן שלי - המחשב הנייד, שמשמש אותי לעיתים רחוקות במהלך השיעור.
בתחילת כל שעור הסובבים אותי מוציאים את המחשב ומתחילים להקליד את תוכן השעורים ואנוכי שנמצאת עדיין בתהליך של הסתגלות טכנולוגית.... מוציאה דפדפת וכלי כתיבה ומסכמת באופן ידני בשלווה ובנחת את דברי המרצים.
לאט לאט התחלתי להרגיש שאני מתחילה להיות יוצאת דופן בסביבתי המתוקשבת ( אורנית, אילנה, עופרה ,נעמי ועוד...). שלא תחשבו לרגע, איני מושפעת משום לחץ טכנולוגי חברתי, אבל החלטתי בשביל עצמי כמובן, שהגיע הזמן שאלמד סוג טכנולוגיה נוסף והוא תוכנת ONENOTE.
עופרה אידילסון היקרה, הכינה מדריך נהדר המסביר תוכנה זו וכולי תקווה שאמצא את הזמן ללמידת תוכנה זו.
ONENOTE הינה מחברת דיגיטלית שבה אפשר ליצור מסמכים בדיוק כמו תכנת WORD. לאחר הפתיחה מופיע דף כתיבה רגיל ובהצבת הסמן יופיע מן בלון טקסט שבתוכו ניתן להקליד. כל המסמכים מאוגדים במחברת אחת שאותה אפשר לחלק לכמה חוצצים.
אנו נמצאים בעידן טכנולוגי בו המחשב הפך לכלי שימושי וזמין כמעט בכל בית ואנו משתמשים פחות ופחות בכתב היד שלנו.
אני שואלת האם יתכן שכתב היד הולך ונעלם? האם היד האנושית תשכח כיצד לכתוב?
אני חושבת שאי אפשר להתעלם מהמציאות הסובבת אותנו ואכן קיימת דעיכה בשימוש בכתיבה.
כיום, רוב הפעילות והכתיבה שלנו נעשית ע"י המחשב וכמובן אל נשכח, תלמידים וסטודנטים נדרשים להגיש עבודות מוקלדות במחשב.
ישנם תלמידים רבים המתקשים בכתיבה ידנית החשים הקלה מסוימת בהקלדה במחשב.
עם זאת, חשוב להתמיד וללמד את הכתיבה , כי השליטה בכתב היד היא אחת מאבני היסוד של הלמידה.
" רכיב הכתיב, שחוברים בו גם ידע פונולוגי וגם ידע מורפולוגי, תומך בהליכי רכישת הצופן האלפא- ביתי, שהינו מרכיב משמעותי בתהליכי שליטה בדיוק ובשטף של הקריאה.
הכתיב אינו רק רכיב בתהליכי כתיבה העומד בפני עצמו"...
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1146042&contrassID=1&subContrassID=10&sbSubContrassID=0
לסכום, כולי תקווה שאלמד במהירה טכנולוגיות נוספות ואעשה שימוש משולב הן בכתיבה ידנית והן בהקלדה.
שבוע נהדר.
אני נמצאת במהלכו של סמסטר ג' וסוף סוף הצבתי לעצמי יעד, ללמוד את תוכנת ONENOTE.
אתם בטח שואלים על מה אני מדברת? אז המצב הוא כזה...
אני כידוע לומדת במגמת "תקשוב ולמידה" ולאחר זמן רב גם אני הצטיידתי בצעצוע הקטן שלי - המחשב הנייד, שמשמש אותי לעיתים רחוקות במהלך השיעור.
בתחילת כל שעור הסובבים אותי מוציאים את המחשב ומתחילים להקליד את תוכן השעורים ואנוכי שנמצאת עדיין בתהליך של הסתגלות טכנולוגית.... מוציאה דפדפת וכלי כתיבה ומסכמת באופן ידני בשלווה ובנחת את דברי המרצים.
לאט לאט התחלתי להרגיש שאני מתחילה להיות יוצאת דופן בסביבתי המתוקשבת ( אורנית, אילנה, עופרה ,נעמי ועוד...). שלא תחשבו לרגע, איני מושפעת משום לחץ טכנולוגי חברתי, אבל החלטתי בשביל עצמי כמובן, שהגיע הזמן שאלמד סוג טכנולוגיה נוסף והוא תוכנת ONENOTE.
עופרה אידילסון היקרה, הכינה מדריך נהדר המסביר תוכנה זו וכולי תקווה שאמצא את הזמן ללמידת תוכנה זו.
ONENOTE הינה מחברת דיגיטלית שבה אפשר ליצור מסמכים בדיוק כמו תכנת WORD. לאחר הפתיחה מופיע דף כתיבה רגיל ובהצבת הסמן יופיע מן בלון טקסט שבתוכו ניתן להקליד. כל המסמכים מאוגדים במחברת אחת שאותה אפשר לחלק לכמה חוצצים.
אנו נמצאים בעידן טכנולוגי בו המחשב הפך לכלי שימושי וזמין כמעט בכל בית ואנו משתמשים פחות ופחות בכתב היד שלנו.
אני שואלת האם יתכן שכתב היד הולך ונעלם? האם היד האנושית תשכח כיצד לכתוב?
אני חושבת שאי אפשר להתעלם מהמציאות הסובבת אותנו ואכן קיימת דעיכה בשימוש בכתיבה.
כיום, רוב הפעילות והכתיבה שלנו נעשית ע"י המחשב וכמובן אל נשכח, תלמידים וסטודנטים נדרשים להגיש עבודות מוקלדות במחשב.
ישנם תלמידים רבים המתקשים בכתיבה ידנית החשים הקלה מסוימת בהקלדה במחשב.
עם זאת, חשוב להתמיד וללמד את הכתיבה , כי השליטה בכתב היד היא אחת מאבני היסוד של הלמידה.
" רכיב הכתיב, שחוברים בו גם ידע פונולוגי וגם ידע מורפולוגי, תומך בהליכי רכישת הצופן האלפא- ביתי, שהינו מרכיב משמעותי בתהליכי שליטה בדיוק ובשטף של הקריאה.
הכתיב אינו רק רכיב בתהליכי כתיבה העומד בפני עצמו"...
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1146042&contrassID=1&subContrassID=10&sbSubContrassID=0
לסכום, כולי תקווה שאלמד במהירה טכנולוגיות נוספות ואעשה שימוש משולב הן בכתיבה ידנית והן בהקלדה.
שבוע נהדר.
יום שלישי, 6 ביולי 2010
פעוטות טכנולוגיים?
איך נגמרה לה מהר שנת הלימודים ואנו ההורים מחפשים עיסוקים לקטנטנים. ברצוני לשתף אתכם בשיחת אמהות שגרתית שהתפתחה לה בגן המשחקים.
אחת האמהות ספרה בגאווה רבה , על נפלאות יכולותיו של בנה בן ה- 4, היודע להפעיל בכוחות עצמו את המחשב, מזיז את העכבר בשליטה מדהימה והמחשב אכן הוא ידידו הטוב.
אנוכי יושבת לי בשקט, קשובה לשיחה הקולחת ואומרת: בני בן השלוש וחצי בקושי יושב מול המחשב ועכבר בשבילו זאת חיית מחמד ואין לי שום בעיה עם המצב הזה.
בקיצור, התפתחה לה שיחה מסביב לשאלה מאיזה גיל יש צורך לחשוף ילד למחשב? והתשובות היו חלוקות לכאן ולכאן.
המחשב הינו חלק מהעולם הסובב אותנו ונגישותו לכל אחד ואחת הופך אותו לכלי מאד משמעותי בחיי האדם בחברה המודרנית.
כיום פעוטות נולדים לתוך סביבה טכנולוגית זו והורים רבים רוצים שילדיהם ישלטו ברזי המחשב כבר בגיל ינקות... הילד רק נולד וכבר מוצף במשחקים ולומדות שונות.
המחשב לדעתי, הינו כלי משמעותי ויעיל הפותח בפנינו עולמות חדשים ובמקביל מפתח קואורדינציה וחשיבה. אולם, כמו כל דבר גם כשמדובר במחשב, הכול תלוי במינון ובאיזון.
ישנם מצבים שהורים רואים במחשב כביביסיטר לילדיהם ואבוי לנו. המחשב אינו מהווה תחליף להורים.
בסביבות גיל שלוש בני החל לשחק בקומפי, ללא לחץ מצידנו ההורים ואני חייבת לציין שהוא מעדיף לשחק בחוץ בגנה מאשר מול המחשב.
אני באופן אישי, לא רואה לנכון למהר ולחשוף את הפעוט באופן אינטנסיבי למחשב בגיל מאד צעיר. אני מעדיפה בשלב זה, לשחק עם בני משחקי קופסא, יצירה , לבלות בגן המשחקים , פעילויות המפתחות קשרים אישיים וחברתיים. אל דאגה, המחשב לא יברח.. להיפך אני צריכה להנות ולנצל את המצב שבו עדיין אני יכולה לכוון את אופי הפעילויות...
עוד יגיע במהירה היום שנצטרך להגביל את השימוש במחשב....
לסכום, לשאלה שנשאלה אין תשובה נחרצת. אנו ההורים צריכים להפעיל שיקול דעת ולהחליט מתי אנו רואים לנכון לחשוף את ילדינו למחשב באופן מושכל ובמינון נכון.
כמו כן, אנו מחויבים להעניק לילדינו את הכלים והמיומנויות הדרושים לפיתוח תקשורת בין אישית טובה, תוך שימוש במשחקי קופסא, יצירה, מחשב, הליכה לגן משחקים ועוד.
לקינוח, אני מזמינה אתכם לצפות בפעוט הטכנולוגי ...
להתראות.
אחת האמהות ספרה בגאווה רבה , על נפלאות יכולותיו של בנה בן ה- 4, היודע להפעיל בכוחות עצמו את המחשב, מזיז את העכבר בשליטה מדהימה והמחשב אכן הוא ידידו הטוב.
אנוכי יושבת לי בשקט, קשובה לשיחה הקולחת ואומרת: בני בן השלוש וחצי בקושי יושב מול המחשב ועכבר בשבילו זאת חיית מחמד ואין לי שום בעיה עם המצב הזה.
בקיצור, התפתחה לה שיחה מסביב לשאלה מאיזה גיל יש צורך לחשוף ילד למחשב? והתשובות היו חלוקות לכאן ולכאן.
המחשב הינו חלק מהעולם הסובב אותנו ונגישותו לכל אחד ואחת הופך אותו לכלי מאד משמעותי בחיי האדם בחברה המודרנית.
כיום פעוטות נולדים לתוך סביבה טכנולוגית זו והורים רבים רוצים שילדיהם ישלטו ברזי המחשב כבר בגיל ינקות... הילד רק נולד וכבר מוצף במשחקים ולומדות שונות.
המחשב לדעתי, הינו כלי משמעותי ויעיל הפותח בפנינו עולמות חדשים ובמקביל מפתח קואורדינציה וחשיבה. אולם, כמו כל דבר גם כשמדובר במחשב, הכול תלוי במינון ובאיזון.
ישנם מצבים שהורים רואים במחשב כביביסיטר לילדיהם ואבוי לנו. המחשב אינו מהווה תחליף להורים.
בסביבות גיל שלוש בני החל לשחק בקומפי, ללא לחץ מצידנו ההורים ואני חייבת לציין שהוא מעדיף לשחק בחוץ בגנה מאשר מול המחשב.
אני באופן אישי, לא רואה לנכון למהר ולחשוף את הפעוט באופן אינטנסיבי למחשב בגיל מאד צעיר. אני מעדיפה בשלב זה, לשחק עם בני משחקי קופסא, יצירה , לבלות בגן המשחקים , פעילויות המפתחות קשרים אישיים וחברתיים. אל דאגה, המחשב לא יברח.. להיפך אני צריכה להנות ולנצל את המצב שבו עדיין אני יכולה לכוון את אופי הפעילויות...
עוד יגיע במהירה היום שנצטרך להגביל את השימוש במחשב....
לסכום, לשאלה שנשאלה אין תשובה נחרצת. אנו ההורים צריכים להפעיל שיקול דעת ולהחליט מתי אנו רואים לנכון לחשוף את ילדינו למחשב באופן מושכל ובמינון נכון.
כמו כן, אנו מחויבים להעניק לילדינו את הכלים והמיומנויות הדרושים לפיתוח תקשורת בין אישית טובה, תוך שימוש במשחקי קופסא, יצירה, מחשב, הליכה לגן משחקים ועוד.
לקינוח, אני מזמינה אתכם לצפות בפעוט הטכנולוגי ...
להתראות.
הירשם ל-
תגובות (Atom)
