הערכה מסכמת -עמית מלווה

לסיגי היקרה
עברנו ביחד תקופה מרתקת ומאתגרת של לימודים, במהלכה התמודדנו עם מטלות שונות ומבחנים וזאת בנוסף לדרישות השטח בעבודה שלנו. אחת מהמטלות היותר רציניות הייתה כתיבה של בלוג לימודי בה התנסינו בשני תפקידים ככותבות וכעמיתות מלוות. כעמיתה מלווה שלך מאוד נהניתי לקרוא את הפוסטים שלך, הם תמיד היו מפולפלים ומתובלים בחוש הומור לצד כתיבה יפה ורהוטה . היה מעניין לראות כיצד שילבת את תלמידייך המיוחדים בפוסטים השונים בנוסף לסרטונים לימודיים הקשורים לנושא. תמיד השתדלת לצאת מנקודת המבט וההתייחסות הצרה לאיזושהי הכללה והרחבה של הנושא בתחום אחר.
הייתי עדה להתפתחות המקצועית שלך לאורך הלימודים, דבר הניכר בנושאי הפוסטים השונים, בתובנות והמסקנות אליהן הגעת וגם ביישום חלק מהנושאים בשטח כחלק מגישת ההוראה שלך בכיתה . קשה לסכם תקופה כה ארוכה וגדושה אבל בכל זאת סיימנו יחד תהליך שהיה מלמד גם עבורי ואני סמוכה ובטוחה שגם עבורך. מאוד נהניתי מחברתך ומשיתוף הפעולה שלנו שימשיך גם לאחר סיום הלימודים כמובילות נושאים של חדשנות בהוראה בבית הספר שלנו. ביחד יש לנו כוח והשפעה וזה כבר ניתן לראות בניצני השינוי שהחלו בבית ספרינו בכל הקשור לשילוב טכנולוגיות בהוראה. אני בטוחה שנצליח לשנות דברים לאט לאט גם בעתיד..
בהערכה רבה אורנית.

הערכה מסכמת -עמית מלווה

סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר...
סיגי, יקירתי!
פסחנו יחדיו לאורך כל הדרך ששמה " לימודי התואר השני". ליוויתי אותך בפרויקט גמר, כתיבת בלוג לימודי.
באופן ספונטאני ביותר הצטרפת אליי ואל אורנית, להרפתקה לא צפויה ויחד יצרנו שלישיית 'החינוך המיוחד'. יחד העלינו שאלות, תהיות, דנו בדילמות מקצועיות והתמודדנו עם מכשולים וקשיים שבדרך.
במסגרת פרויקט הגמר של מגמת תקשוב ליוויתי אותך בתהליך של ניהול בלוג לימודי.
קראתי את הפוסטים המעניינים שלך הכתובים בדרכך המיוחדת, חייכתי, השכלתי ובמיוחד הכרתי אדם מקצועי, אישה מיוחדת ורגישה.
פסחנו שלושתנו במסע מרתק שתחילה נראה כארוך ומייגע, אך בזכות שתוף הפעולה והקשר המיוחד שנוצר עברנו חוויה מיוחדת במינה. התגברנו על המטלות המשותפות, קראנו וסיכמנו מאמרים (חלקם באנגלית), אתגרנו את עצמנו במשימות טכנולוגיות מרתקות כמו בניית אתר לימודי לחינוך מיוחד בנושא פורים וכמובן לא נשכח את "עמי ותמי מתלבשים" ואת יחידת הלימוד בנושא ה'לחם'. "איפה הלחם?"
בבלוג כתבת על נושאים מגוונים מעולם התוכן החדש לנו, התקשוב, וכמובן מתחום העבודה המשותפת שלנו – החינוך המיוחד. לעיתים כתבנו כל אחת לחוד על אותו נושא, ומעניין היה להיחשף לנקודת ראייה שונה ולניתוח אחר שבחרת לתאר.
סיגי, תודה על הקשבה והעזרה . רוצה לאחל לנו הצלחה ענקית בהמשך, היות ועוד מצפה לנו עבודה קשה ומאתגרת. אשמח לפסוע יחד עם שותפה כמוך.

בהערכה
אילנה ואינברג

הערכה מסכמת- בלוג סיום

לא להאמין אבל אני יושבת וכותבת בלוג סיום ולרגע זה חיכיתי רבות..
בתחילה כאשר התבקשתי לנהל בלוג למידה, לא ידעתי ולא היה לי מושג מהו בלוג מבחינה תיאורטית וטכנולוגית. בלוג, הינה מלה אשר שמעתיה לראשונה במפגש היכרותי הראשון עם ד"ר גילה קורץ (מנהלת המגמה) .
בתחילה די נלחצתי ,מצד אחד טכנולוגיה לא מוכרת, מצד שני קבלתי משימה וחייבים לעמוד ביעד שהצבתי לעצמי. כיום, כאשר אני משירה מבט לאחור, אני מסכימה עם מה שאמרתי לעצמי בתחילת דרכי, שאט אט דברים יתבהרו ויראו קלים יותר.
בפוסט הראשון הרהרתי ותהיתי מהו בלוג ומה חשיבותו? כיצד טכנולוגיה זו משתלבת בתהליך הלמידה? ודי חששתי מתהליך הכתיבה ,החשיפה והפומביות.
היו רגעים בהם עלו בי תהיות מה אני עושה במגמה זו? הרי בחרתי ללמוד תחום שכמעט ולא הכרתי קודם . למען האמת, תכננתי להמשיך את לימודיי האקדמיים בתחום החינוך המיוחד ובאופן מקרי לחלוטין וספונטני החלטתי בעקבות חברותי (אילנה ואורנית) לשנות כיוון אחר לחלוטין וללמוד תחום חדש עבורי.
כיום, אני מרגישה שעברתי כברת דרך ושינוי מהותי מהמקום בו התחלתי למקום בו אני עומדת היום והכתיבה הפכה להיות חלק טבעי מתהליך הלמידה שלי.
הבלוג אפשר לי להכיר סביבה טכנולוגית חדשה, למידה משמעותית יותר של חומרי למידה ,להציג רעיונות באופן בהיר וממוקד, חשיבה רפלקטיבית ומושכלת בנושאים שונים ובתהליכי למידה וביטוי אישי וחשיבה מסדר גבוה. הצלחתי לתאר את רגשותיי ודעותיי כלפי נושאים מגוונים והחשש מהפומביות נמוג ,להיפך זה היה די מחמיא לקבל תגובות מהסביבה.
מודעת אני לכך שכתיבה זה לא הצד החזק שלי, אך הכתיבה בבלוג חייבה אותי לרשום בצורה אקדמית ומחושבת וגם בשל הפומביות . תהליך זה הצריך אותי לקרוא ,לחפש חומרים ולהרחיב את ידיעותיי ולהיחשף לטכנולוגיות נוספות. עד מהירה צברתי ניסיון ומיומנות ותהליך הכתיבה שלי הלך והשתפר, ואף הגעתי לתובנות מסוימות. הקריאה בבלוגים של אחרים העשירה אותי בידע רב ונראה כי המשימה הפכה להיות די אפשרית.

במהלך הדרך נתקלתי במספר קשיים שנסובו מה לכתוב מדי שבוע,לדייק עד כמה שניתן בסגנון הכתיבה ובהמשך התהליך גילה דרשה להגיע לרמת רפלקציה גבוהה יותר וזה דרש עבודה קשה יותר. בשלב מסוים הרגשתי שכבר אין לי מה לכתוב והמוטיבציה החלה לרדת. אני חושבת שאם היינו מגדירים בתחילת התהליך שצריך לרשום מס' מוגדר של פוסטים במהלך הפרויקט, היה לי יותר קל, מאשר לכתוב כל שבוע. לקראת הסוף הרגשתי שהכתיבה מאולצת והמטרה מתפספסת .
אני לא אשתמש בכלי זה בעבודתי, מכיוון שזה לא מתאים לאוכלוסייה עמה אני עובדת (אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים מאד), אך אני רואה חשיבות רבה בשימוש בבלוג בתהליך ההוראה בבתי הספר.
לסיום, תודות , לד"ר גילה קורץ היקרה שהנחתה ונתנה משוב ,לעמיתותי היקרות אילנה ואינברג ואורנית ארדיטי שתמכו, הגיבו והעריכו ולכל חברי מגמת תקשוב ולמידה.
בהצלחה לכולם בהמשך דרככם.
להתראות,
סגלית אזולאי

סממני טכנולוגיה...

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מרגשת שלא קשורה לעולם הטכנולוגי, אך בכל זאת יש בה כמה סממנים טכנולוגיים ....
במסגרת פרויקט בני/ בנות מצווה אשר נערך במקום מגורי ובו אני לוקחת חלק פעיל, התחלנו בשילוב בני /בנות המצווה עם תלמידי כיתתי ( תלמידים הלומדים בבי"ס לצרכים מיוחדים מאד).


הנערים והנערות הגיעו עם הרבות חששות למפגש אך תוך דקות ספורות החששות פגו והמפגש הפך למרגש עד דמעות..
כבר באותו יום , המפגש תועד ( ע"י מנהלת ביה"ס) באתר הבית ספרי, מלווה במצגת ותמונות . זה המקום לציין ,את השינוי המדהים וההתפתחות המהירה שחל באתר הבית ספרי שרק נבנה לפני כמה חודשים והיה עוד בחיתוליו. כיום האתר אקטיבי, חומרים מתועדים ומופצים לרשות הכול, חומרי לימוד, אירועים בית ספריים, סכומי ישיבות ועוד. גם ההורים מגלים יותר מודעות בנושא האתר הבית ספרי.
בנוסף, הנערים והנערות כתבו ושתפו בפייסבוק אודות המפגש. הרשת החברתית (שלצערנו לא תמיד חברותית וידידותית ) תעדה באופן הכי טבעי שיכול להיות את חוויותיהם ורגשותיהם. מאד שמחתי לקרוא את דבריהם המרגשים והכנים. אם בדרך זו של חשיפה, הם יוכלו לקרב ולו במעט את חבריהם וגם הורים רבים שהביעו חשש מהמפגש , לנושא השונות וקבלת החריג בחברה, אשרינו...
בסוף המפגש, הפרידה הייתה קשה לשני הצדדים ונער אחד אף הציע בשיא הטבעיות והפשטות להמשיך להיפגש עמנו דרך ה"סקייפ" בתוספת מצלמה ( "סקייפ", הינה תוכנת מחשב שמורידים אותה מהאינטרנט בחינם ומתקינים אותה במחשב בקלות רבה ומבצעים שיחות דרך האינטרנט עם מי שרוצים ומתי שרוצים – מתוך" ויקיפדיה" ).
כמובן שאני חייכתי ולא פסלתי את האפשרות לנסות לשלב טכנולוגיה זו בכיתתי,שהיא זמינה , נגישה, יישומית, חינמית ולא מורכבת ( הרי יש לי קצת יותר ידע בהערכת טכנולוגיות לאחר קריאת מודל SECTIONS - Bates&Pool 2003

אנו חיים בעידן דיגיטלי והטכנולוגיות הרבות הסובבות אותנו ,הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. מודעת אני לכך שהלימודים במגמת "תקשוב ולמידה" העשירו אותי בידע וכלים רבים וכעת אני מרגישה שאני אף יכולה בביטחון ליישם חלק מהכלים שרכשתי.
לסיום, ברצוני להשתמש בכוחה העשיר והסוחף של המדיה החברתית הנקראת "יוטיוב", במטרה לחשוף ולהציג בפניכם סרטון המתאר עמותה הנקראת "קו לחיים" ,העוסקת במתן שירותים וסיוע לילדים נכים הסובלים מסרטן, ניוון שרירים, שיתוק מוחין, נפגעי טרור ומחלות כרוניות נוספות ומפעילה אלפי בני נוער בריאים המתנדבים במסירות רבה ומגלים יכולת נתינה מדהימה בקבלת השונה בחברה .
ישר כוח!!!



צפייה מהנה.

ושוב מחשב ומצלמה בתהליך למידה בכתתי...

שלום וברכה,

הפעם ברצוני לשתף אתכם בשיחת חולין שהתקיימה בחדר צוות ,כשאחת המחנכות הביעה אכזבה, כאשר קבלה מתנה מצוות ביה"ס אלבום תמונות.
בשביל מה אני צריכה אלבום תמונות? מי כיום משתמש באלבומים? מכאן והלאה התפתחה לה שיחה מורכבת ומגוונת סביב הנושא .
היו כאלה שתהו, היכן הימים בהם היינו מצלמים עם מצלמות סטילס רגילות , מפתחים את התשלילים בחנויות צילום, מדפיסים את התמונות על נייר כרום ולבסוף מדביקים אותם באלבומים, יושבים ביחד ומעיינים בתמונות, היו ימים...
היום בעידן הדיגיטלי כאשר הטכנולוגיה לא עוצרת ומתקדמת עוד ועוד, אנו מקלים על חיינו בעזרת אמצעים דיגיטליים ,כדוגמת, אלבום תמונות דיגיטלי,המהווה אמצעי יעיל ובטוח היום לשמירת מידע.
השימוש במצלמת סטילס, מוביל אותי לשיעור צילום המתקיים בכיתתי.
ובמה מדובר?
המורה למחשבים בבית ספרי, החליטה השנה לפתוח לראשונה קבוצת צילום בביה"ס יחד עמי וזה אומר, שמס' תלמידים בעלי צרכים מיוחדים מאד, מתנסים מידי שבוע, באופן אקטיבי ועצמאי בפעם ראשונה בצילום חוויתי.
לא להאמין, אבל עד מהירה למדו התלמידים להפעיל ולכבות את המצלמה, לקרב ולהרחיק בעזרת זום, לחבר את המצלמה נכונה למחשב ע"י כבל ועוד.
התלמידים מתנסים בצילום דמויות, חפצים, אחד את השני וכו' ובשלב השני של השיעור, אנו מורידים ישר את התמונות למחשב, כשהתלמידים שותפים לכך .
התהליך כה מהיר ומוחשי ומביא את הלומד לרמת המחשה והבנה גבוהה יותר. התלמיד צלם במצלמה והתוצר נראה לפניו במהירה. התלמידים מחכים בצפיה לשיעור זה, יושבים קשובים מול המחשב ואפשר לומר שרובם משתפים פעולה.
שוב אנו רואים כיצד סביבת המחשב ומצלמה בקרב תלמידנו, מעודדת למידה יותר אפקטיבית, מגבירה את רמת המוטיבציה ללמידה ולשיתוף פעולה , קיים גדול משמעותי בטווח הקשב וצמצום ניכר בהפרעות התנהגותיות (חשוב לציין, שרק לפני כשנה מנהלת בית ספרינו הכניסה מחשבים לכתות המחוברים לרשת ,כשבתחילה הביעה התנגדות ,בטענה לשם מה?).
לאורך כל הדרך אני רואה כיצד באים לידי ביטוי בשיעור צלום, מס' מאפיינים של סביבה מתוקשבת אשר נלמדו בקורס של ד"ר הסגל אלון.
סביבת העבודה הינה נגישה ואינטראקטיבית ומקיימת אינטראקציה בין הלומד, לתוכן ולקבוצה. התלמידים יכולים להביע את רגשותיהם ודעתם על התוצר הסופי (התמונות שצילמו במהלך השיעור) באופן שיתופי. התוצר מתועד,שמור וניתן להפיצו במהירה לסביבה הקרובה והרחוקה.
קיימת ייצוגיות ויזואלית המאפשרת לתלמיד ,בעזרת תיווך להגיע לידי תובנות וידע בנושא הנלמד.
לסכום, ניתן לומר שבשיעור צלום (כן ירבו) מתרחשת למידה משמעותית ,חוויתית, מרגשת ושיתופית ,כמו שנאמר: " ולמדת מרעך והיית אך שמח"...

להתראות.

למידה מרחוק בתהליך הלמידה...

שלום וברכה,

לפני כמה ימים ד"ר גילה קורץ שתפה אותנו בכך, שהשנה מס' קורסים נלמדים במלואם במכללה באופן מקוון, דוגמא לכך הינו קורס "שיטות מחקר".... בשומעי זאת , אחזה בי תחושת שמחה, רווחה והקלה, איזה מזל שעברתי כבר את הקורס המפחיד הזה.
אני חושבת שאם הייתי שומעת ביומי הראשון ללימודים ,בו הייתי שרויה בהלם , שהקורס הינו מקוון, אני מניחה שהייתם שומעים אותי אומרת: למידה מרחוק לא בבית ספרי ( למרות שבתחילה הייתי כמובן צריכה לקבל הסבר, מהו קורס מקוון...).
מודעת לכך, שקיימים הבדלים אינדיווידואליים באופן שבו אנשים שונים רוכשים ידע וסגנונות למידה שונים, ולפי מיטב הבנתי וניסיוני , מעדיפה אני סגנון למידה ויזואלי, מוחשי, שמיעתי ואינטראקטיבי, בקיצור למידה בכתה עם מרצה, פנים מול פנים.
כיום ,כשאני נמצאת בסוף לימודי (לא יאמן) ורכשתי ידע לא מבוטל, מודעת אני לכך ,שתפיסתי השתנתה ואני נמצאת בחברה עתירת טכנולוגיה ולכן עלי יהיה להתמודד עם שינויים וחדשנות ולגלות פתיחות לדרך הוראה אחרת כדוגמת קורס מקוון.

ברצוני להציג מס' יתרונות המתקיימים בקורס מקוון, בתהליך של למידה מרחוק , מתוך: http://sites.levinsky.ac.il/alonet9/index.php?otion=com_content&view=article&id=6&Itemid=13

בקורס מקוון:
קיימת אפשרות ללמידה, בהתאם לזמנים הנוחים ללומד ובמקומות הנוחים לו.
אתר מקוון קיימים בו ריבוי ערוצים ומדיות ויכול לאחסן, לקטלג ולספק תכנים עם אפשרות לתמוך בהוראה מקוונת עשירה מסוגים שונים ובמגוון יחידות תוכן . הזמינות של המרצה וסטודנטים עמיתים מאפשרת תקשורת נוחה, דו-כיוונית, אישית או קבוצתית בהתאם לצרכים.
זמינות חומרי הקורס ואמצעי הלמידה השונים מקדמת את שביעות רצון הלומדים ומקלה על השתלבותם בלמידה המקוונת.
קורס מקוון עשוי לאפשר למידה מותאמת אישית, הן בשל מאפייני הלמידה המקוונת כשלעצמה, והן בתמיכה של הטכנולוגיה ומאפשר הבנייה שיתופית של למידה ועוד.
מנגד ישנם גם מס' חסרונות, קורס מקוון אינו מתאים לכל לומד. לכל אחד סגנון למידה משלו. ישנם לומדים אשר זקוקים למפגש פנים מול פנים, לאינטראקציה חברתית פיזית עם המרצה ועם הלומדים השונים ועוד.
במהלך לימודי התנסיתי במספר מטלות מקוונות, כך שאני לא יכולה להביע דעה נחרצת לגבי סגנון למידה זה ( אולי בדוקטורט אתנסה בקורס מקוון סתם...). אם כן, מה סוד הצלחה של קורס מקוון?
לדעתי, על מנת לקדם פרדיגמות הוראה חדשניות כגון, למידה מקוונת , הן תלוית בראשונה ביכולת המרצה לשלב באופן מושכל בין הטכנולוגיה והפדגוגיה. בהיבט של הטכנולוגיה, על המרצה להכיר באופן מעשי ואקטיבי את המערכת אשר בתוכה בנוי אתר הקורס ובהיבט של הפדגוגיה, על המרצה לדאוג לחומרי למידה עשירים ומגוונים, אשר יובילו ללמידת חקר והתנסות, הבניית ידע, קידום שיתופיות ,למידת עמיתים ועוד.
לסיום, מצ"ב סרטון בשם "להכיר בקליק", המציג פרויקט שיתופי בין 2 בתי ספר ללקויי למידה, של 2 אוכלוסיות שונות ,יהודית וערבית. מטרת הפרויקט הינה, בניית אלבום תמונות משותף דרך למידה מרחוק.
צפייה מהנה.

מחשב ומצלמה בתהליך הלמידה...

במסגרת הקורס "אסטרטגיות למידה מתקדמות" התבקשנו לחקור וללמוד באופן עצמאי על תיאוריית "העברה" בלמידה. "העברה" - הינה רכישת ידע בהקשר אחד ויישומו בהקשרים אחרים. ניתן לקרוא בהרחבה בנושא זה, במאמרו של - קניאל, ש' (2001) ,העברה בלמידה: תקוות חדשות, מס"ע . מצ"ב קישור: http://portal.maיcam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=44&referer=useJsHistoryBack

אכן קראתי,חקרתי ונוכחתי לדעת שתיאוריית "העברה", מהווה מרכיב מאד חשוב בתהליך הוראתי.
אחת המטרות החשובות ביותר בתחום החינוך המיוחד ,הינה, הקניית מיומנויות בתחומים מגוונים ויישומן בתחומים נוספים, במטרה לשפר את אופן תפקודו ואיכות חייו של הפרט.
מחקרים רבים בתחום, הראו כי המשתמשים בתהליכים מטה-קוגניטיביים משפרים את ביצועם ומצליחים ליצור העברה חיובית בתחומים שונים ובאוכלוסיות מגוונות, כמו ,לקויות למידה ופיגור שכלי . העברה מתרחשת במוחו של המעביר ולא במוחו של הצופה בהעברה, והיא נשענת בעיקר על מאגר הסכמות שעמה מגיע המעביר לתהליך הלמידה . יש להעמיד מצלמה שתצלם אירועי העברה, ואחר כך לפתח את הצילומים ולבחון את התהליך ואת התוצאה (קניאל,ש' 2001).
בעקבות כך, ברצוני לשתף אתכם כיצד תיאוריה זו מיושמת בשטח בתהליך הוראתי.
כמחנכת כתה בשכבה הבוגרת בבי"ס לצרכים מיוחדים מאד, במסגרת שעורי כישורי חיים ,אנו עובדים על שיפור מיומנויות בתחום התפקוד העצמאי ,לדוגמא : קניית מוצרים במכולת,הכוללת למידת מיומנויות בתחום התקשורתי, חברתי, קוגניטיבי ועוד.
בתחילה, אנו עורכים בכתה פעילות הכנה במכולת "דמית", כגון: בחירת המוצר שצריכים לקנות, תהליך קנייה ומכירה תוך שילוב משחקי סימולציה של מוכר קונה, שימוש בכסף, כללי התנהגות, במטרה להכין את התלמידים עד כמה שניתן למציאות היומיומית. בפועל אנו יוצאים למכולת ותהליך הקנייה מיושם ומועבר באופן מציאותי ומתועד במצלמה.
בשלב הבא ,אנו רואים את הפעילות יחד עם התלמידים במחשב ומנסים להגיע יחד עמם בתהליך של רפלקציה, לתובנות ומסקנות לפעם הבאה . תוכנית למידה זו נקראת "קפיצת מדרגה" המשלבת מחשב ומצלמת וידאו.
( התוכנית "קפיצת מדרגה" המשלבת מצלמה ומחשב ,הינה תוכנית ניסיונית שפותחה בבי"ס "יהודה הלוי" לחינוך מיוחד בנתניה, מצ"ב קשור בהמשך).
כעת אציג כמה דוגמאות מציאותיות מהשטח: בפעם הראשונה כאשר יצאנו לקניית מצרכים במכולת (התהליך מתועד במצלמה) , התלמידים נתקלו בבעיה כאשר הגיעו לקופה. בבואם לשלם עבור המצרכים גילו למעשה שאין להם כסף. אז מה עושים במצב כזה?
בפעם אחרת,התלמידים נתקלו בבעיה שלא היה את המוצר שרצו לקנות. אז מה עושים?
אני שואלת ,האם יש למחשב ולמצלמה מרכיב חשוב בלמידה כזו? בוודאי!!!
תלמידינו זקוקים ללמידה מוחשית, המשלבת את מרבית החושים, הקרובה ככל האפשר למציאות. המרכיבים החזותיים והאודיטוריום,של המולטימדיה ,תורמים ללמידה חווייתית ,משמעותית ומוחשית המעוררת עניין ומוטיבציה אצל הלומד ומגבירה את תחושת הסיפוק והאתגר גם אצל המורה.
למידה רפלקטיבית ,קשה ליישום אצל תלמידינו ללא תמיכה ויזואלית: תמונה, סרט, מצגת ותיעוד מתמשך. השימוש בעזרים אלו, מאפשר לחוות את החוויה שוב, לנתח אותה בהקשר רלוונטי ובעזרת חברי הקבוצה וכמובן תיווך של איש צוות ותקשורת תומכת, ניתן להסיק מסקנות ולתכנן את ההתנסות הבאה.
אני סבורה, שקיים חסרון בשילוב מצלמה בתהליך למידה בקרב לומדים מסוימים.
ישנם תלמידים שנוכחות המצלמה והצלם , גורמים להם להתנהגות לא טבעית, להסחת דעת ואיבוד קשב וריכוז.
גם אני לעיתים, מרגישה באי נוחות, כאשר אני מודעת לכך , שיש עוד עין אשר מסתכלת אנושית או טכנולוגית. אי לכך,תפקידנו ושאיפתנו, לדאוג שהמצלמה לא תהווה מוקד משיכה והסחה, אלא תהווה חלק מהסביבה הטבעית של הלומד.
בתוכנית למידה זו, ראינו למעשה כיצד תיאוריית "העברה" מיושמת בעזרת טכנולוגיה של מחשב ומצלמה ותורמת רבות לתלמידנו, בתחום התפקודי, רגשי-חברתי, שפתי ועוד.
לסיום, מצ"ב קשור לכתבה המסבירה מהי תוכנית "קפיצת מדרגה" ובה סרטון, המציג את איילי בן ה-14, המנסה לקשור את שרוכי נעליו- "מצלמים ולומדים" .
צפייה מהנה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3958829,00.html