השבוע החלטתי לכתוב פוסט על התפתחות הטכנולוגיה בהודו ( כהמשך לפוסט שנכתב בתאריך 15/8 ).
כן, כן, קראתם נכונה, לא על יוגה, מדיטציה, טרקים, בודהיזם, קארי, סארי, טאג' מאהל, אלא על התקשוב בהודו.
"במהלך העשורים האחרונים, התפתחות טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT), נעשו חלק בלתי נפרד מחיינו הפרטיים והמקצועיים. התפתחות זו, הביאה לשינויים מובהקים בכלכלה הגלובאלית ובדרך שבה אנשים , חברות ומדינות מרחיבות את הקשרים הפוליטיים, כלכלים ותרבותיים ועושות עסקים.
עלייה בשעור הסחר העולמי, הוביל לעלייה ברמת החיים של מיליוני אנשים ברחבי העולם, למרות שהטבות לא הופצו באופן אחיד בתוך ובין המדינות "
( KOZMA 2005).
אני נמצאת בשלבי סיום של כתיבת עבודתי בנושא "מדיניות תקשוב בהודו" ובמהלכה למדתי ונחשפתי לדברים חדשים שאציג אותם בהמשך.
עד כה, כאשר שמעתי על הודו, ראיתי לנגד עיני מצד אחד, מדינה מורכבת, צבעונית, אותנטית, רב תרבותית המלאה במנהגים וטקסים שונים ובעלת נופים מדהימים ,המושכת אליה אלפי תיירים בשנה ומאידך, עוני, לכלוך, חולי וזוהמה הנמצאים בכל מקום, אנשים מוכי גורל, ולא אמשיך עוד לפרט . לרגע לא עברה בי מחשבה על טכנולוגיה, כלכלה ,הייטק ומחשבים.
לא להאמין, הודו נמנית עם ארבעת הכלכלות המתפתחות הגדולות בעולם. כן, כן ,משקיעים זרים מבצעים יותר ויותר השקעות בכלכלה הצומחת של הודו ובשוק המניות שלה. הודו הפכה להיות מעצמת הייטק עולמית.
אני תוהה מדוע הממשלה לא משפרת את התדמית של המדינה בפני התייר ומשווקת את התחום הטכנולוגי?
כיום הודו, היא בעלת מס' המצטרפים הגבוה ביותר בעולם לרשתות סלולריות, יש בה מסה רבה של מדענים, מהנדסים ומוסדות למוד ברמה גבוהה.
חברות ענק כמו, IBM , מיקרוסופט ועוד רבות אחרות, פתחו בהודו סניפים מקומיים וייצרו קהילת הייטק גדולה. בתי ספר וארגונים פרטיים רבים עוברים בכל פינה בהודו, כולל כפרים נידחים במיוחד ומלמדים את הילדים באופן בסיסי מחשבים ( Carl Dahlman&Anuja 2004).
למרות כל הנאמר לעיל, קיים פער דיגיטלי עצום בחברה ההודית , בין אלו המשתמשים בטכנולוגיית המידע ונהנים מפירותיה, לאלו שאינם משתמשים בה מסיבות שונות.
מצד אחד, הודו נחשבת למעצמה כלכלית ונמצאת בעידן של צמיחה והתפתחות דיגיטלית, אולם אם נסתכל פנימה על כל חתך האוכלוסיה ההודית, נראה שאחוז גדול מאד מהתושבים (כ- 40% בערך) , חיים מתחת לקו העוני. איך ניתן לצמצם ולגשר על פני פערים אלו?
אני מניחה ,שהממשלה צריכה לקחת בחשבון את הרכב האוכלוסיה והתרבות הרב גוונית המאפיינת את המדינה, כאשר מנסים לשלב טכנולוגיות במטרה להשיג מטרות חברתיות, פוליטיות, כלכליות ,חינוכיות ועוד. כמו כן, הממשלה חייבת לדרבן את הצמיחה ויישום של הטכנולוגיה ע"י השקעה ופתוח תשתיות באזורים הכפריים ושפור איכות ההוראה , כדי שהתושבים כולם יוכלו להנות ולהשתמש בה.
למרות זאת, האם התפתחות הטכנולוגיה לא מקצינה יותר את הפערים בתוך המדינה מבחינה חברתית, דיגיטלית ועוד?
לסכום, בהודו קיימים פערי מעמדות, אבל עדיין מדובר במהפיכה טכנולוגית שלא ניתן להתעלם ממנה ואין ספק שבסופו של דבר, הטכנולוגיה יחד עם הפדגוגיה יצליחו לשפר ולגוון את החיים בהודו בפרט ובחברות נוספות בכלל.
ברצוני לשתף אתכם בסרטון המתאר פרויקט בינלאומי של חברת "אינטל" במקומות שונים ברחבי העולם.
צפייה מהנה!
יום שבת, 28 באוגוסט 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)

היי סיגי
השבמחקהעובדות על הודו מפתיעות אך בד בבד מאוד מעודדות. יפה לראות כיצד מדינה הנחשבת כמדינת עולם שלישי מאמצת לקרבה את הטכנולוגיה וצועדת כלפי העתיד. כמובן שישנן עוד הרבה סוגיות בלתי פתורות אך גם את רומא לא בנו ביום אחד..
אורנית