משבר במערכת החינוך

שלום וברכה,

"משבר", הינו מושג שמלווה אותנו בחיי היומיום, בחיים המקצועיים והאישיים. בפוסט זה בחרתי לכתוב על משבר במערכת החינוך בישראל.
במסגרת הקורס של ד"ר יפה בן עמי, התבקשנו לדון בקבוצות, בנושא הנ"ל בנושאים הנראים לנו הכי חשובים ורלוונטים הגורמים למשבר בחינוך.
חברותי, אילנה, אורנית ואנוכי, דנו בכך וברצוני לשתף אתכם.
ראשית, למה מתכוונים שאומרים משבר במערכת החינוך?
מערכת החינוך של ישראל, הינה חברה המורכבת מתרבויות שונות ונמצאת מזה שנים רבות בתהליך משברי ארוך ומתסכל. מערכת זו, אינה משיגה את יעדיה ומטרותיה וניצבות בפניה שלוש בעיות יסוד: צמצום פערים לימודיים ושיפור הישגי הלומדים הנמצאים בירידה, שיפור האקלים הבית ספרי והתמודדות עם אלימות ושיפור תדמיתו ומעמדו המקצועי של המורה.
ישנם גורמים רבים המשפיעים על מערכת החינוך ואציג להלן את החשובים בעיני:
ראשית , תפקידו של כל מורה ומורה לחנך לערכים, לתווך בהקניית ידע, למצות ולחזק את הפוטנציאל הטמון בכל אחד ואחד בהתאם לצרכיו ויכולותיו ועוד. אך בד בבד, על המורה להתמודד עם פערים חברתיים, שונות בין תלמידים, מצב המצריך המון שעות עבודה וליווי צמוד לתלמידים ובמקביל מערכת החינוך מקצצת את שעות ההוראה. יש להתמודד עם פערים כלכליים, לעמוד ברמת הישגים חינוכיים, להתמודד עם מעורבות יתר של הורים המגלים בחלקם, חוסר כבוד, יש להתמודד עם תלמידים אשר מתקשים בקבלת מרות וסמכות ולעיתים מקבלים גיבוי מלא מצד הוריהם.
על המורה להתמודד מצד אחד בין הצורך לעמוד ביעדים ובין הצורך להתמודד עם השונות בכתה, עם ביקורת יומיומית בדמותו של המורה הכושל, אלימות בתוך ביה"ס ,שכר נמוך ועוד.
לאור כל הנתונים הנ"ל, אני שואלת האם התמודדות יומיומית זו , לא תיצור תסכול, נשירה ושחיקה מן המערכת? כן, בהחלט כן.
אני לא מתפלא על כך, שנתונים מראים על ירידה משמעותית במיעוט הנרשמים למקצוע ההוראה ופנייה לכיוונים אחרים, מאתגרים יותר ופחות כפויי טובה ועל "בריחת מוחות" לחו"ל.
גורם נוסף, הינו ,צמצום תוכניות הלימוד ( קורילוקום). בשנת 1979 הייתה רפורמה בריבוי מגוון בחינות הבגרות, אשר איפשרה לחזק את האוכלוסיות החלשות ע"י מתן מענה לצרכיהן היחודיים. רפורמה זו הביאה להצלחה רבה, אולם מהר מאד שינו וצימצמו את מגוון ת"ל.
אני שואלת למה? מדוע יש לצמצם את מתן המענה לצורכי התלמידים? מדוע להשאיר מאחור את החלשים? תלמידים אלו ינשרו ויפלטו במהירה ממערכת החינוך ועלולים למצוא את עצמם סוטים מדרך הישר.
תפקיד מערכת החינוך לתת סולם הזדמנויות שווה ואחיד לכולם. למה זה לא קורה? מי מחליט החלטות כה חשובות?
מכאן אני מגיעה לגורם נוסף, בעיית המנהיגות. מערכת החינוך בארץ מושפעת רבות מהמערכת הפוליטית ומשר החינוך העומד בראשה. בכל קדנציה של שר חינוך נוצרת רפורמה חינוכית ובעודה נמצאת רק בתהליך התהוותה ,מתחלף שר חינוך והכל משתנה. למה שיקולים פוליטיים צריכים להכנס לשיקולים חינוכיים? חייבת להיות נציגות דומיננטית של אנשי הוראה, שתהיה שותפה בהחלטת החלטות בכל התחומים הקשורים לחינוך, כגון: חלוקת תקציב, הכשרת מורים, תוכניות לימודים ועוד.
לסיכום, מערכת החינוך כיום, נמצאת במשבר ועלינו לראות מצב משברי זה כבסיס לשינוי המהותי שצריכה המערכת לעבור. יש להמשיך ולשפר את תדמיתו ומעמדו של המורה , להכשיר את צוות ההוראה, לחלק את התקציב והמשאבים בצורה מושכלת, לשפר את האקלים הבית ספרי ולהפוך את תהליך הלמידה למקור הנעה שיהווה "סולם" הזדמנויות אחיד לחיים.

לסיום, מצ"ב כתבה בנושא משבר המנהיגות החינוכית של אילנה נוימן.
קישור:http://www.irgun-hamorim.org.il/Library.aspx?cmd=atc_4155
וסרטון המתאר "בריחת מוחות", משבר בהשכלה (מתוך כתבתה של דנה וייס)